משורר התשובה

צלילי שירה נישאים באוויר
והנה עומד הוא בכיכר העיר
קולו צלול ו נעימתו עדינה
מזמר מילים ללא מנגינה

לגופו בלויים אך פניו קורנים
ומעיניו השחורות נורים גיצים
של אש האהבה האמת והתשוקה

קהל רב זורם לכיכר
עומדים הם מולו צמאים לתורתו
והוא מצידו כמו לא חש בהם
כמו ניצב לבדו ונישא על גבי שירתו

מילותיו נוגעות ועיניהם דומעות
מגלה טפח אחר טפח את נשמתו
מערטל הוא את עצמו מכול מלבושיו
פותח בפניהם את סוגרי ליבו
עיניו דומעות ושפתיו רוטטות

שירתו פותחת את ליבם אליו
ופניהם קורנות אל מול פניו
עיניהם דומעות את דמעותיו
ושפתיהם לוחשות את מילותיו

זהו משורר התשובה