בודד בעולם של עיוורים?

משק כנפיים את לבי העיר
בברכת ציפורים על היום שמאיר

פקחתי עניי ופתחתי חלוני ריחות סתוו התדפקו על קירות נפשי
ברחוב למטה כמו עולם אחר אנשים באים הולכים
ואיש אינו עוצר להסתכל

איש לא מתפעל מיופי העולם
איש אינו תוהה מדוע הבוקר הוא קם
כמו רובוטים צועדים בסך בבוקר לשם
ובערב לכאן

עולמם צבוע בצבעים של אפור
עיניהם פקוחות
אך טחו מראות

האם רק עולמי נצבע כל בוקר בצבעים נפלאים
האם בודד אני בעולם של עיוורים
אייך לא יראו ואייך לא ישמעו
הרי לא לזאת פילל האלוהים

ואולי זקוקים הם לנס ועיניהם שוב יראו
ואולי רק סטירה קלה ועיניהם יפקחו
ואולי זקוקים הם למלאך ממרומים
שיבוא ויפתח את ליבותיהם
ישא את עיוורונם מעליהם
ויפתח את נפשם לקבל את השונים

משורר התשובה

צלילי שירה נישאים באוויר
והנה עומד הוא בכיכר העיר
קולו צלול ו נעימתו עדינה
מזמר מילים ללא מנגינה

לגופו בלויים אך פניו קורנים
ומעיניו השחורות נורים גיצים
של אש האהבה האמת והתשוקה

קהל רב זורם לכיכר
עומדים הם מולו צמאים לתורתו
והוא מצידו כמו לא חש בהם
כמו ניצב לבדו ונישא על גבי שירתו

מילותיו נוגעות ועיניהם דומעות
מגלה טפח אחר טפח את נשמתו
מערטל הוא את עצמו מכול מלבושיו
פותח בפניהם את סוגרי ליבו
עיניו דומעות ושפתיו רוטטות

שירתו פותחת את ליבם אליו
ופניהם קורנות אל מול פניו
עיניהם דומעות את דמעותיו
ושפתיהם לוחשות את מילותיו

זהו משורר התשובה