על שפת הר הרוחות

על שפת הר הרוחות עמדתי.
ולפתע רוח עזה נשבה בי.
נשאה אותי, אל על מעבר לשפת ההר.
ובאחת נטשה אותי.
החלתי צונח, אל עבר התהום החשוכה.
עצמתי עניי, וקיבלתי את מר גורלי.
חיבקתי את החשכה אל תוכי, אל נפשי, אל ליבי.
לפתע אור גדול זרח עלי, מעבר לאשמורות עני .
חדר אל ליבי, אל נפשי, חימם את גופי, הרועד מקור.
שמעתי קול קורא לי, כמו ממרחקים.
אטמתי אוזני, לא רציתי לשמוע.
אך הקול לא הרפה ממני, לא עזבני.
וחומו של האור, הלך וגבר.
מחדיר לתוך נפשי את הרצון, להתעורר לפקוח עניי.
ידיים נעימות אחזו בידי, והחלו מושכות אותי אל על.
החשכה החלה מרפה את אחיזתה בי, כמו לא נותר בה כוח מול האור החזק.
וגופי נעשה קל כמו אויר, פקחתי את עניי וראיתי את פנייך.
חשתי את מגע ידייך, המושך אותי חזרה אלייך.
ושפתי לחשו, תפילת תודה לך יקירתי, על שאת כאן לצידי.