ירושלים

על הר לא גבוה במרכז העולם
היא יושבת צופה על סביבותיה
גברים רבים נלחמו עליה
ביקשו לכבוש את ליבה
אך מתי מעט באמת זכו בה
ועכשיו כאשר היא בגרה והזקנה קפצה עליה
עודה יושבת מצפה לאהוביה
יודעת שקרוב היום בו ישובו אליה בניה
למרות שפזורים הם ורחוקים
שומעים הם בתוכם את קריאותיה
לוחשת אל הרוח בשפתיים שאינם זזות
את אהבתה לבניה
ונושאת עימה הרוח לכל קצווי תבל
את סיפורה של אותה אישה
שלמרות הזקנה בתוכה היא חשה עדיין את אותה נערה
שכולם דיברו ביופייה
אך מקווה שבניה עוד יזכרוה